ההורות הייתה עבורי גילוי אהבה עצום, לא האמנתי שאפשר לאהוב ככה!
אבל לצד האהבה, והשמחה הגדולה בתינוק המושלם שלי, הרגשתי עוד קשת רחבה של רגשות: לחץ, חוסר בטחון, רגעי בדידות.
חוויתי קושי להסתגל לטוטאליות שבהורות ועייפות מטורפת (זכיתי בתינוק שלא ישן יותר משעתיים ברצף. גם בלילה!).
אחרי כמעט שנה מהלידה, הרגשתי שמשהו בי לא חוזר לעצמו וזה היה טריקי כי תפקדתי על מלא, למדתי ועבדתי ואהבתי את התינוק שלי מאוד מאוד!
אבל הרגשתי שאני לא מאה.
לקח לי כמעט שנה להבין שאני בדכאון ועוד כמה חודשים להתחיל לטפל.
והחיים נמשכו…

ונולדו לי עוד שתי בנות מתוקו ועוד מים עברו בנהר חיי.
כשילדיי היו קטנים עבדתי כאחות טיפת חלב וליווי הריון. ליוויתי אלפי נשים בתהליכי הריון ולאחר לידה. וכשילדיי גדלו- גיליתי את חדר לידה והכל התחבר לי כמו פאזל מושלם – אני רוצה להיות מיילדת!
אבל לא רק מיילדת, אני רוצה להיות הדמות הזו, שיודעות מה עובר על היולדת גם בלי הרבה מילים.
בלידה, לפי הלידה ואחרי הלידה.
כי לידה זו חוויה חוץ גופית מדהימה ומרגשת אבל יש חיים לפני, ויש חיים אחרי